<h1>שאילתות פרשת אחרי שאילתא צ"ה</h1>
<h2>דף סז:</h2>
שאילתא דאסור להון לדבית ישראל למינסב איניש קריבתיה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו וגו' והי נינהו קרובות דאסר רחמנא אמו ואשת אביו ואחותו לא שנא בת האב ולא בת האם ולא שנא בת האם ולא בת האב בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה וכי מאחר דכתיבי בת אשתו ובת בתה ובת בנה בתו ובת בתו ובת בנו למה לי דכתיבי היינו בת אשתו כי איצטריך קרא היכא דאנס אשה דאילו בתה מעלמא שריא ליה כדתניא [יבמות צ"ז.] אנס אשה מותר לישא בתה נשא אשה אסור לישא בתה בקדושין ואילו ברתא דמיניה אסירא ליה [סנהדרין ע"ו.] ובתו מאנוסתו מנלן דאסירא ליה בת בנך ובת בתך הוא דכתיבא אמר אביי קל וחומר על בת בנו ועל בת בתו ענש הכתוב על בתו לא כל שכן וכי עונשין מן הדין גלויי מילתא בעלמא הוא דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה חמותו ואם חמותו ואם חמיו מנלן [סנהדרין ע"ה.] כתיב הכא ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וכתיב התם שארה הנה זמה היא נאמר למטה זמה ונאמר למעלה זמה מה להלן שלשה דורות אף כאן שלשה דורות אחות אביו ואחות אמו בין מן האב בין מן האם ואשת אחי האב מן האב אבל מן האם ולא מן האב לאו ערוה הוא [יבמות נ"ד:] מאי טעמא דכתיב ערות דודו גלה נאמר כאן דודו ונאמר להלן או דודו או בן דודו מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם והתם מנלן דכתיב ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם [כ"ז נתבאר ביבמות נ"ד: נ"ה. וע"ש] אי הכי אחות אביו ואחות אמו דאמרת בין מן האב ובין מן האם נמי נילף לה מהכא הדר תנא ביה קרא למימרא דבין מן האב ובין מן האם וכלתו ואשת אחיו בין מן האב בין מן האם נמי תנא בהו קרא ואחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורה מאשת אח דדנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קידושין וקרובי עצמו מקרובי עצמו וכל הני עריות דקורבא דידהו על ידי קידושין הוא לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין לא שנא בחיים ולא שנא לאחר מיתה אסורין ובאיסוריהן קיימן לבד מן אחות אשה דלאחר מיתת אחותה שריא ואשת אח מן האב שאין לה בנים דלאחר מיתת אחיו שריא ליבם ואשת איש דאיסורה לאו משום קורבא הוא לאחר מיתת בעלה או לאחר שנתגרשה שריא ואי איקדיש חד מהני עריות לא תפשי קידושי ולא צריכה גיטא מיניה ואם בא על אחת מהן והוליד הולד ממזר ומשוי לה זונה ופסיל לה מכהונה ומתרומה ומנלן דעריות לא תפשי קידושי [קדושין ס"ז:] אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ומטו בה משום רבי ינאי ורב אחא בריה דרבא ומטו בה משום רבי יוסי הגלילי והלכה והיתה לאיש אחר לאחר תהוי בה הויה לקרובים לא תהוי בה הויה ומסקינן א"ר יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כל העריות כולן לאשת אב ונדה אע"ג דבהדי עריות כתיבא ואיכא למימר יליף לה מעריות גלי רחמנא דתפשי בה קידושי [קדושין ס"ח.] דאמר חזקיה ותהי נדתה עליו ואפילו בשעת נדתה תיהוי בה הויה אי הכי שאר עריות דמקשת להו אקושי אקשינהו לנדה קולא וחומרא לחומרא מקשינן ממזר מנלן דמעריות הוא דהוי ממזר [יבמות מ"ט.] דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וכתיב בתריה לא יבא ממזר ואיתקוש כל עריות לאשת אב כר' יונה ולא יגלה כנף אביו למה לי דכתיב [שם צ"ז.] כדרב ענן אמר שמואל בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר למיקם עליה בלאו יתירא ונדה אף על גב דבהדי עריות כתיבא ואיכא למימר נילף לה מעריות כיון דתפשי קידושי אין הולד ממזר מאי טעמא לא יקח ולא יבא ממזר כתיב כל היכא דלית בה ליקוחין הולד ממזר [שם מ"ט:] נדה כיון דאית בה ליקוחין אין הולד ממזר ודאי שניות דהני עריות כגון אם אמו ואם אביו אף על גב דמיסר אסירן לי' קידושי תפשי בה וצריכה גיטא והולד כשר ואילו פנויה דאולידה ולא ידיע אי מן קרובין דאסירן לה זנאי דהוה ליה הולד ממזר אי מן הנך דהתירא אינון לגבה דהוה ליה ולד כשר הוה ליה שתוקי ואסיר למיעל בקהלא דה'.
<h2>דף סח:</h2>
אי נמי [קדושין ס"ח:] אילו עו"ג ועבד דקדישו בת ישראל לא הוו קידושי עבד דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור עו"ג דכתיב ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה מכלל דמעיקרא לית בה הוויה. ברם צריך ולד ממזר הוי או כשר הוי מי אמרינן ממזר מהיכא ילפינן ליה מאשת אב מה אשת אב לא תפשי בה קידושי והולד ממזר אף ה"נ לא תפשי בה קידושי והולד ממזר או דילמא אשת אב איסורה איסור ערוה וענוש כרת לאפוקי הני דאין איסורן איסור ערוה ואין ענוש כרת אם תימצא לומר בפנויה כיון דאיסורה אין איסור ערוה ואין ענוש כרת לא באשת איש מאי הכא ודאי לא תפשי בה קדושי ואיסורה איסור ערוה וענוש כרת או דילמא [יבמות מ"ה:] מה אשת אב דבהדה הוא דלא תפשי קידושי באחרת תפשי קידושי לאפוקי עו"ג ועבד דלא תפשי בהו קידושי כלל או דילמא התם אית ליה חייס ואזיל זרעיה בתריה עו"ג ועבד לא אזיל זרעיה בתריה ת"ש [שם] דאמר רבינא אמר לי רב גזא איקלע רבי יוסי בר אבין לאתרין והוה עובדא בפנויה ואכשר באשת איש ופסל אמר רב אשי לדידי אמר לי רב גזא לאו רבי יוסי בר אבין הוה אלא רבי יוסי בר זבידא הוה ואכשר בין בפנויה בין באשת איש רב אשי אכשריה לרב מרי בר רחל ואוקמיה בפורסי דבבל ואף על גב דאמר מר כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה אמר ליה רב אחא בר רב לרבינא איקלע אמימר לאתרין ודרש הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש וכן הילכתא אי נמי הני מילי עריות אבל חייבי לאוין אף על גב דאסירן ליה תפשי בהו קידושי ואין הולד ממזר דכתיב כי תהיין לאיש וגו' וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואיה שנואה שנואה בנישואיה ומאי היא זו דאסירה ליה ואיזו זו חייבי לאוין ואמר רחמנ' כי תהיין דאית בהון הויה.
<h2>דף סט.</h2>
ברם צריך אילו היכא דחזיוה דאיבעלה ולא ידיע אי לכשר אי לפסול ואמרה היא דלכשר נבעלתי אי נמי אישתכח דמיעברא ולא ידיע אי מכשר אי מפסול ואמרה היא דמכשר מיעברנא מי מהימנא אי לא מהימנא מיפלג פליגו ר' אליעזר ורבן גמליאל ורבי יהושע דתנן [כתובות י"ג.] ראוה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרי' נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת מעוברת מנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה ראוה עם אחד אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרי' נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה לנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה הילכתא מאי אם תימצא לומר לגבי נפשה מהימנא ולא משוינן לה זונה ולא פסלינן לה מכהונה ומתרומה דהויא לה חזקה דכשרותא בתה לאינסובה לכהן מהימנא או לא מהימנא פליגו בה אבא שאול ורבנן דתנן [קדושין ס"ט.] אי זה הוא שתוקי כל שמכיר אמו ואינו מכיר אביו אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי הילכתא מאי ת"ש [שם ע"ד.] דאמר רבא הלכה כאבא שאול והני מילי דרוב כשירין אצלה אבל ברוב פסולין אצלה אי אינסיבא לכהן לא מפקינן לה אבל לכתחלה לא שרינן לה [כתובות נ"ג:] דההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמי' דרב יוסף היא אמרה מיניה מיעברנא והוא אומר אין מיני מעברא [שם י"ד.] אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמודה ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הילכתא כרבן גמליאל דאמר נאמנת אמר ליה אביי ובהא כי לא מודה מי מכשר רבן גמליאל והא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא הלכתא כרבן גמליאל ורבי אליעזר דאמרי נאמנת ואת לא תעבד עובדא אלא ברוב כשרין אצלה והא רוב פסולין אצלה דלא חזייא אלא לארוס אמר ליה ולטעמיך תקשי לך היא גופה הלכה ואת לא תעבד עובדא אלא ברוב כשרין אצלה אלא הלכה כרבן גמליאל דאיעבד אפילו ברוב פסולין ולכתחלה לא תעבד עובדא אלא ברוב כשרין אצלה והא דאיעבד הוא דהא מקדשא ליה וקא בעית לאפוקה מיניה וכן הלכתא.
